למה הפרות בסעודיה אוכלות אספסת שגדלה בכלל באריזונה?

למה הפרות בסעודיה אוכלות אספסת שגדלה בכלל באריזונה? סיפור על הפאדיחה של נחלת הכלל שמתפרשת על שתי יבשות.


כן, יש בסעודיה גידול בקר. הם קיבלו את הידע מהאמריקאים בשנות ה-40, יחד עם הידע לאיתור ושאיבת נפט. ויש להם חוות לא קטנות. כי, אתם יודעים, אי אפשר לשתות נפט. וגם כי המלך אוהב סטייקים. אבל עם השנים, מאגר מי התהום ששימש לחקלאות הדלדל, ואפילו הסעודים לא רוצים להשתמש בהתפלה בשביל לגדל יבולים.

אז הם הולכים וחוכרים שדות לגידול מספוא באריזונה. באריזונה האספסת גדלה מהר ואז קוצרים ומעמיסים אותה על אוניות ששטות לסעודיה. ומאיפה המים באריזונה? או. שם הכלל הוא שאם האדמה שלך, אז גם מה שתחתיה שלך, ומותר לך לחפור באר ולשאוב מי תהום ללא הגבלה. אז החקלאים האמריקאים, שבמקור בכלל דחפו לעידוד המדיניות של ״שאוב ככל יכולתך״, עכשיו מגלים שבארות המים שלהם יבשו, כי מפלס מי התהום ירד (לך תתחרה בסעודי מי יכול לקדוח יותר עמוק באדמה).

איך אומרים? ״ויקום המלפפון ויכה את הגנן״. אז נהיה עניין גדול והוא היה במוקד של מערכת הבחירות למושל אריזונה, והמושלת החדשה פועלת לתקן את העיוות והסעודים יאלצו למצוא דרך אחרת להאכיל את הפרות שלהם.

יש בסיפור הזה הרבה היבטים – חקלאות, תחבורה, קיימות, שיתוף ידע. אני אוהב את ההיבט של העקרון הכלכלי שנקרא ״הטרגדיה של המשאב המשותף״. אם מחלקים משהו בחינם (או במחיר נמוך מדי), אז האינטרס של כל משתמש הוא לצרוך כמה שיותר, ובסופו של דבר המשאב מתכלה וכולם מפסידים. מה שמיוחד בדוגמה הזאת היא שהמשאב (מים וקרקע חקלאית) מתפרש על שתי יבשות – אמריקה ואסיה. ואפשר גם לומר שהמשאב המשותף הוא נפט, שכרגע הוא זול מדי ומאפשר לשנע מספוא בין שני מקומות שאין שום הגיון לשנע ביניהם מספוא.

ודבר אחרון – השם של התופעה באנגלית הוא ״tragedy of the commons״. וה״קומונס״ המדובר הם שטחי מרעה כפריים באנגליה, שם הרועים יכלו לשחרר את הכבשים, אבל גילו שאם כל אחד מגדיל את העדר שלו כדי להרוויח יותר, בסופו של דבר העשב נגמר ולא מתחדש. יענו השלמנו מעגל מלא.

מקור:
פרק בפריקונומיקס בשם ״מים, מים בכל מקום״